פעם נוספת: הצמד המוסיקלי מהסרט "פעם אחת" בדיסק חדש

קורה לפעמים שפוגשים אדם ונוצר חיבור מיידי ועמוק. לא תמיד ברור איזה צורה תלבש מערכת היחסים, ובאיזה אופן החיבור יתממש, אבל תחושה חזקה של משהו חזק עומדת תלויה באוויר שביניכם. סיטואציה כזאת מתרקמת בין שני גיבורי הסרט "פעם אחת" (אירלנד, 2006) בגילומם של גלן האנסרד ומרקטה אירגלובה. השניים, שנפגשים סביב שירת הרחוב הפרועה של האנסרד, מרחפים על גבול הרומנטיקה בקשר הנבנה על הבנה הדדית מעמיקה ואינטואיטיבית וסביב עניין מוסיקלי משותף. הקשר, המתממש באמצעות עשייה מוסיקלית משותפת, נידון להיות פרק חולף בחייהם של השניים – משהו שהיה חייב להיות, אך לא יכול להיות יותר מאשר לאותה "פעם אחת" של שיתוף פעולה, קרבה ואמפתיה, שבזכותה כל אחד יחזור לחייו שלו מחוזק יותר ועשיר יותר.
 
אין זה סוד שמערכת היחסים המוצגת בסרט אינה רחוקה ממה שהתרקם במציאות בין שני השחקנים-מוסיקאים. בגלגולים שונים של ידידות, שותפות מקצועית, וחברות, הפך הצמד האנסרד את אירגלובה לתופעה מוכרת ברחבי אירופה והעולם – תופעה שהולידה לא רק את הסרט ואת הפסקול המשובח, כי אם גם להקה, ועכשיו דיסק חדש פרי עטם של השניים בביצוע להקתם "העונה הטובה", או The Swell Season.
 
שמו של הדיסק החדש – Strict Joy, שמחה נוקשה – לקוח מתוך פואמה של המשורר האירי ג'יימס סטפנס, אשר מודפסת בעמודים הראשונים של חוברת הדיסק. השמחה הנוקשה מתוארת שם כרגש זך ומיוחד הנולד מתוך העשייה האמנותית. את כל העצב והאבל מתרגם המשורר ליופי, וכך, אומרת הפואמה, הופך הצער לשמחה – שמחה שמקורה בהנאה האסתטית, כמו גם בתחושת האמפתיה שבשיתוף האנושי.
 
מנקודת המוצא הזו, מרשה לעצמו זוג היוצרים-מבצעים לצלול לתוך סבך של קשרים אנושיים לא ברורים, המלאים בתסכול ובכאב. נדמה כי תריסר השירים שבאלבום מלבנים ומבררים את אפשרויות הקשר הזוגי בין שני אנשים שיש ביניהם חיבור עמוק אך בחייהם הנוכחיים אין הם מצליחים לממשו. חוסר החלטיות, חוסר מנוחה ונטייה לנפילות הם מוטיבים שמשותפים לאלבום הזה ולפסקול הקודם. הטקסטים עשירים בדימויים, ישירים ולעתים נועזים. לעומת "פעם אחת", קולו של האנסרד נשמע כאן מעודן-משהו, וגם העיבודים המוסיקליים חסרים משהו מהמצלול הצבעוני המגוון והחי של אז.
 
נשמע שחיי הלהקה מיסדה במשהו את השניים, וחבל. בכל זאת, משהו מהטעם של אז נשמר בביצוע התוקפני של השיר הפותח "Low Rising"'  אל מול העדינות והלחש בשירים כמו "In These Arms" או "I Have Loved You Wrong". אולי האיזון והגיוון, כמו הפשטות החיננית, שאפיינו את שילובם של השניים בפס קול היו באמת עניין של "פעם אחת".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  ביום פברואר 1, 2010 בשעה 3:06 pm

    עוד לא יצא לי לשמוע את החדש של The Swell Season. פן אנרגטי מאוד של בני הזוג ניתן לשמוע כאן:

  • •_•  ביום אפריל 9, 2010 בשעה 1:59 pm

    פואטיקה אירית עם חוש קצב .. אהבתי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: