משחקים במסירות על גבעה שוממה בחצי הלילה

יש דברים שחייבים לעשות אותם. גם אם לעולם לא נצליח להסביר למה. לעיתים קרובות הדברים החשובים והבלתי מוסברים האלה קורים בין עשר בלילה לשש בבוקר, וכרוכים בנהיגה ארוכה על כביש צר ומפותל, ברכב מזדקן עמוס בכלי נגינה, בציוד הגברה ובחבורה נפלאה של אנשים שהם מעל לזמן ומעבר למקום.
 
כך, לאחר שעתיים נסיעה בהתארגנות בהתראה של רגע, מצאתי את עצמי כצופה היחידה, כמעט, בהופעה מאולתרת בבית קפה על גבעה שוממה באמצע שום מקום בחצי הלילה. בית הקפה פרח בר, רותם, בקעת הירדן.
 
מה שקרה בשלוש וחצי השעות הבאות אינו ניתן לתיאור במילים. שתי גיטרות, סקסופון סופרן וגיטרה בס שוחחו ביניהם – לעיתים בהסכמה ולעיתים במריבה. לרגע, הצוותא מסנכרן נשימות משותפות של שקט עצום שנוצר לא בתיאום מראש, אך מתוזמן בדיוק מופלא מתוך ההתרחשות עצמה. ברגע אחר שניים מהכלים כמעט הולכים מכות, בעוד השניים הנוספים מנסים בכוח להפריד ולהרגיע. הפוגה קצרה, והנגנים מחליפים ביניהם כלים, ושוב פוצחים בשיח ערני ונוקב.
 
עקבתי בדריכות אחרי כל התפתלות בהתרחשות שהתרקמה אל מול עיני. מהמקום שישבתי בו אל מול הנגנים ובקרבתם השתתפתי פה ושם במבט, במחיאת כף, בלחישה, או באיזו צרחה היסטרית כשזה דווקא התבקש. לעיתים חשתי חלק מן ההתרחשות, ולעיתים הייתי צופה מהצד.
 
ישבתי מוקסמת, ונזכרתי בתיאורים הקלאסיים של מוסיקה קאמרית כרב-שיח אנושי מתורבת שבו הצלילים המוסיקליים מחליפים את המילים, והמרקמים המתחלפים ממחיזים את האינטראקציה החברתית. נזכרתי גם בתיאורם של הרצל שמואלי ומיכל זמורה-כהן (בספרם "המוסיקה: שליחות ובשורה") את תפקודו של המאזין כחלק אינטגרלי מן העשייה המוסיקלית: את תיאור אקט הביצוע המוסיקלי כזריקתו של כדור אל החלל – זריקה שתהיה משמעותית יותר ושלמה יותר רק כאשר יעמוד ממול זוג ידיים מאומנות המסוגלות לתפוס את הכדור הנשלח.
 
כשהורדתי את הנגנים בתחנת האוטובוס מעט אחרי הזריחה היה קשה לנו להיפרד. משהו שעבר בינינו בלילה ההזוי הזה אינו ניתן לשחזור, אינו ניתן לתיאור, ויישאר כנראה תלוי ועומד באוויר שבינינו לנצח. הם – הנגנים – חוו משהו שאני כמאזינה לעולם לא אדע. ואני, שמחה, מאושרת ומועשרת מהידיעה שנזרק לעברי כדור חי של אש בוערת. ואני, בלי להסס, הושטתי את שתי ידיי ותפסתי.
 
שמעתי את המוסיקולוגית מיכל זמורה-כהן מדברת פעם על כוחן של הופעות מוסיקליות מסוימות לשנות (פשוטו כמשמעו) את האדם. יצאתי מהבית בתשע ורבע במוצאי יום חמישי. חזרתי ביום שישי בשש וחצי בבוקר. אבל חזרתי אדם אחר.
 
*
 
הנה הפעם הבאה – השנייה בתולדותיו – שבה אפשר יהיה לשמוע אותם.
"הכול ביחד": הדס יותם, גיטרה. נבו קסטיאל,  גיטרה. חובב לנדוי, סקסופון-סופרן וְנָאי. ישראל סופר, גיטרה בס. יום שלישי, ט"ו בתמוז תשס"ט (7.7.09), 21:00, מסעדת סמנה (כשר), המלך ג'ורג' 16 (ליד בנק הפועלים), ירושלים. הכניסה חופשית, מותנית בהזמנת אוכל/שתייה ב-20 שקל ומעלה.
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: