אבן גבירול פינת סחרוף

ידיד יוצר, כיום בן 23, אמר לי פעם שבגיל 16 זה קורה. סוג של היפתחות, היפקחות, או במילים אחרות: התבגרות. אותו ידיד העיד על עצמו, אך גם על רבים ממכריו, שזה הגיל שבו נפתח מקום עמוק בנפש: מקום שיש בו הרבה כאב, הרבה עוצמה והרבה ייחוד. ההתמודדות הראשונית עם המקומות הנסתרים שבתוכנו מולידה בתחילה לא מעט בלבול – בלבול שהופך אצל המוכשרים שבינינו למנוע חזק של חיפוש ודחף קדימה, ואצל אלו בעלי הכישרון היצירתי נולדת לראשונה הדחף והכורח ליצור.

בגיל 16 זה קרה גם לר' שלמה אבן גבירול, כפי שמתועד בשירו "מליצתי בדאגתי הדופה", שם הוא מתאר את עצמו כ"אנוש נכאב אשר נפשו נגופה". שיריו של אבן גבירול מגוונים בשיוך הז'אנרי, בסגנון ובשפה, אך חוט של חסר – כמוטיב המעורר ייאוש, השראה, צימאון וגעגוע – מחבר בין הקצוות. נקודת המוצא של ההיעדר מובילה אותו לחיפוש נפשי עמוק, לכמיהה דתית חזקה ולאינטימיות חברתית-אנושית, שבאים לידי ביטוי מילולי עשיר ומגוון.

בפרויקט הלחנת שיריו של אבן גבירול טיפלו ברי סחרוף ורע מוכיח במגוון שירים מסוגים שונים הנוגעים בעושר התכנים המאפיינים את אבן גבירול. התוצר – דיסק ששמו 'אדומי השפתות' – הוא מכלול עשיר ומגוון שמשקף את הדומה ואת השונה שבכתבי המשורר.

מוטיב ההיעדר אינו חדש לסחרוף, כמו גם מוטיב ההתבגרות או הנער המיוסר. יעידו על כך הטקסטים המקוריים מהדיסק 'נגיעות' שעוסק לא מעט בחיפוש אחר חיבוק קיומי וברצון לחזור אל הרחם:
 
"בנגיעות נגיעות / לכיוון מקור / שם תרגיש בנדיבות / את פעימות הלב / ברוך הבא למציאות".
 
"כי ככה זה לאהוב את עצמך…. בוא, בוא ותעזור / לשפוך טיפה של אור / לתוך החור החשוך הזה".
 
"גלים גלים בא הכאב / לב שבור הוא לב שלם".
 
או תמלילים מהאלבום 'סימנים של חולשה', שגם בו, כמו ב'אדומי השפתות', היה שיתוף פעולה בין סחרוף למוכיח:
 
"מתחת לשכבות גיליתי שחסרים לי רגעים".
 
"זה לא חיים אמרת לו / זה לא צורה להתבגר…"
 
"כולם הסתכלו עליו וצחקו / כולם הסתכלו עליו והתרחקו / קשה, קשה להיות בנאדם / נפתלי רוצה לחזור אל הים"
 
העיון בתכנים המילוליים שבדיסקים הקלאסיים של ברי מחזק את תחושת הטבעיות שבטיפול שלו בטקסטים של משורר קלאסי מתקופה קדומה, שהביע בדרכו שלו אותן מצוקות ממש:
 
"והנני בשש עשרה שנותיי / וליבי בן כלב בן השמונים".
 
"שפטני לבבי מנעורי / ועל כן היתה נפשי כפופה".
 
"לפניך אני נחשב בעיניי / כתולעת קטנה באדמה".
 
"כמה לבבך יאבל / כמה דמעות תשאבי /…סגרי דלתך בעדך / עד יעבור זעם חבי".
 
ההתבגרות, מסתבר, היא חוויית יסוד בקיום האנושי, והרבה פנים שלה לא השתנו כל כך מאז ימי הביניים ועד היום.

אחד הדברים שכן התחדש במאה האחרונה היא הולדתה של אסתטיקת הנעורים האולטימטיבית, הלוא היא מוסיקת הרוק. כנציג נאמן לאסתטיקה זו ברי תורם את קולו הצרוד, הישיר והאותנטי לשירת שיריו של אבן גבירול, ומחזק בכך את הנגישות והרלוונטיות של הטקסטים הקדומים. ההלחנות והעיבודים המוסיקליים אינם מנצלים את כוחו של הרוק במידה הראויה, והעידון המאפיין את האלבום מזכיר במעט את האכזבה המוכרת בהאזנה למופע אקוסטי של ברי. חדשנות רבה אין בדיסק, אך בשילובים המעודנים של הטקסטים הקדומים עם התפיסה המוסיקלית המאפיינת את סחרוף ומוכיח יש חידוש בפני עצמו: מעין אמירה נחרצת כי יש ערך בהלחנת טקסטים 'גבוהים' בפשטות, אפילו מעט כלאחר יד, ולו כדי להוכיח כמה המילים הללו עדיין רלוונטיות.

בשמיעה ראשונה, כמו בשמיעות חוזרות, הרבה מהקטעים עוברים ליד האוזן ולא תופסים יותר מדי תשומת לב. יש שיראו זאת כמחמאה. המכלול הוא אחיד ולרוב משכנע, ושווה במיוחד בשביל כמה רגעים של המראה המתאפשרים בין היתר הודות להפקה צלילית מוצלחת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: