על אופנוע בכביש מהיר: מסע לשחרור פנימי

מישהו חכם המליץ לי פעם "לעלות על האופנוע". בטיפשותי, הבטתי אז סביבנו ושאלתי: "על איזה אופנוע?" הוא שמר על קור רוח וענה: "אפשר הונדה. אפשר אחר". ואני עדיין לא הבנתי. עד שהוא הסביר: "באופנוע אין רוורס. מסתכלים קדימה ונוסעים חזק". הבנתי. והתחלתי להרהר.
 
אני, הנוטה להביט כל הזמן לאחור, להתרפק על העבר, לועסת את העבר כמו מסטיק זול: הטעם יוצא ממנו רק אחרי כמה דקות, ואני מתעקשת וממשיכה ללעוס באמונה טפלה (ותפֵלה) שרק עוד לעיסה נוספת אחרונה תצליח לסחוט מהגומי עוד ניצוץ אחרון של טעם. הרעיון לנוע קדימה בלי אפשרות של רוורס הדהד בי והתהפך בתוכי, כאופציה לשינוי תפיסה, של שחרור מאובססיות שחלפו עם הרוח, כאפשרות לזרוק את המסטיק התפל לפח.
 
כך המשכתי להרהר ולפלרטט עם הרעיון בזהירות ומרחוק עד שיום אחד החלטתי להפסיק לחפור ולהחזיר את הפילוסופיה המופשטת למקום הכי מילולי שיכול להיות.  יש דברים שאפשר לחוות רק דרך הגוף. היום זה ידוע, בדוק ומוכח. הרבה סוגים של תרפיה מתבססים על עיקרון של שחרור נפשי ופסיכולוגי דרך חוויה גופנית: תרפיה בצלילים, תרפיה בתנועה, תרפיה במים, תרפיה בסוסים. אז למה לא תרפיה באופנוע?
 
למזלי, התברכתי בידיד בעל לב של זהב והונדה מברזל אדום על שני גלגלים: ידיד נאמן בעל מספיק סבלנות וסקרנות כדי לספק לי את הנצרך. רגע לפני ההתנעה נזכרתי להתוודות ולהודות שאינני מסוגלת לרכוב אפילו על סוס – זה מפחיד אותי פחד מוות ופעמיים בחיי נאלצו להוריד אותי מסוס בטרם הוא פסע אפילו צעד אחד, וזאת כדי למנוע התקפת חרדה מסיבית (מחמורים משום מה אני פחות מפחדת – אולי בגלל שהם נמוכים יותר, אולי בגלל שהם טיפשים יותר). הנהג הנאמן שלי הרגיע אותי תוך כדי התנעה שסוס זה באמת דבר מפחיד – זה בעל חיים שיש לו, בסופו של דבר, מוח משלו. לאופנוע אין. אנחנו מתחילים לנסוע וידידי ממשיך להרגיע: "את תמותי. בטוח. אבל לא היום".
 
עד העצירה ברמזור הראשון הספקתי לקלל את עצמי בטענות קשות – מדוע אני מכניסה את עצמי למצבים כאלה? בשביל מה זה טוב? וכשהרמזור התחלף לירוק התשובה נחתה במוחי: לפעמים אני מכניסה את עצמי למצבים כאלה ולו רק כדי להוציא מעצמי את התפילה. מיד בחרתי אחת מהמנטרות הקבועות שלי למדיטציה והתחלתי ללעוס אותה כמו מסטיק.
 
כשהגענו לכביש המהיר המנטרה – שהטעם שלה כבר דעך –  הפכה לתפילה. אתם קולטים? אישה יחסית שפויה בדעתה יושבת ומתפללת בעוצמה בלתי רגילה לפקק באיילון. זה הלך משהו כזה: "יהי רצון מלפניך אדון כל הנתיבים, בורא כל המחלפים, שיתפקקו כל רכביך והאופנוע יהיה חייב להאט. אמן". תפילה זו נענתה רק חלקית בדמות עומס קל. מה שלא לקחתי בחשבון זה שבמקרה של עומס האופנוע עובר ממצב של טיסה ישרה למצב טיסה תוך ניווט והשתחלות בין המכוניות עם נטיות חזקות מצד לצד.
 
וכל הזמן, אני מצווה על הגוף שלי להיות רפוי. כי במצבים כאלו הדבר הכי גרוע הוא לפחד. כי הפחד גורר עוד פחד ויציבה לא נכונה שמצמיחה עוד יותר פחד. אין מה לעשות. חייבים להרפות. להשתחרר. ולהאמין. מנטרה חדשה צנחה לתוך מוחי: "אני מאמינה בנהג, אני מאמינה באלוהים, אני מאמינה שלא אפול". כי אם מאמינים מספיק חזק האמונה הופכת למציאות ומאפשרת לגוף להירגע, והנסיעה נעשית חופשית ובטוחה יותר. המבט קדימה.
 
ובעוד כולי עסוקה בבניית ביטחון, אמון, אמונה ושחרור הרים הנהג יד אחת והצביע לשמים. אז עכשיו אני על אופנוע, בטיסה על כביש מהיר, משתחלת בין מכוניות ונעה מצד לצד במהירות מטורפת, והנהג מרים יד. הוא מרים ואני עדיין מנסה להאמין בו. ידידי הנאמן לא רצה שאפספס שום פרט מהחוויה הכוללת, והצביע על הירח המלא שעמד תלוי מעלינו. הבנתי שכדי לראות את הירח עליי לסובב את הראש. לזה עוד לא הייתי מוכנה. אם אסובב את הראש –  אם אזוז בכלל – אפול ואמות, לא? מסתבר שלא.
 
רבע שעה בהלוך ועשר דקות בחזור (ידידי הטוב הבטיח שאפשר גם בשבע דקות אך אני התעקשתי שלא יוכיח לי זאת הפעם) והפרספקטיבה משתנה. אין רוורס באופנוע. יש שתי מראות צדדיות שאפשר להביט בהן וליהנות מהנוף שמאחור. ואפשר כן אפשר לסובב את הראש לצדדים, ואף להביט למעלה מבלי ליפול. אם זורקים את המסטיק לפני שהוא מאבד את הטעם, הטעם שלו ממשיך לחיות בפה ולהיטמע בו. דרך בריאה יותר לחיות? כמטפורה כן. אבל במציאות חזרתי לרכבי הצנוע בעל ארבעת הגלגלים באהבה מחודשת כמו אל חבר ישן ואהוב.
 
תודה לרז על ההזדמנות להפוך מטפורה מוצלחת לחוויה בלתי נשכחת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רביב  ביום מרץ 13, 2009 בשעה 10:38 am

    ולא ידעתי מאיפה להתחיל לתקן את החיבור של התלמידים [כיתה ה' ממלכתי אשקלון] הייתי מתקן להם את התרבות.

    חמור לא יותר טיפש מסוס, ולא לחשוב את זה, אפילו לא בצחוק.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום מרץ 13, 2009 בשעה 5:40 pm

    יפה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: