למה שולי רנד כן (ואחרים לא)

אומרים שעל טעם וריח אין להתווכח. ובכל זאת? איך אני מגדירה מוסיקה שלא לטעמי? מוסיקה שלא עושה לי כלום. אתם מוזמנים להתווכח איתי, אך העובדה היא שמוסיקה טובה מוגדרת באוזניי כמוסיקה שמזיזה משהו. כמו שמורתי עדנה נוהגת להזכיר, לא סתם באנגלית קוראים לפרק מתוך יצירה movement – מוסיקה אכן אמורה להזיז.
 
כמחנכת מוסיקלית במגזר הדתי יוצא לי לא מעט להתאכזב מהעשייה המוסיקלית המוגדרת כ'יהודית'. אפילו זו המוכנה 'מוסיקה יהודית מתחדשת', או בקיצור 'מי"ם'. בשנים האחרונות הרבה 'מי"ם' זרמו מתחת לגשר, אך לרוב מדובר במים שקטים שלצערי אינם חודרים עמוק. איך אומרים? חבריי הטובים ביותר (טוב, אולי לא ביותר, אבל בכל זאת חברים) עוסקים בהתחדשות המוסיקה היהודית ועל כך כולי הערכה. באמת. רובם התרגלו לתשובות הכנות אך הדיפלומטיות שלי וכבר הפסיקו לשאול לדעתי המקצועית והאישית. אכן, לרוב מוסיקה זאת אינה מתיישבת באזורי הטעם המועדפים לחיכי, או במילים אחרות פשוט לא עושה לי שום דבר. אולי הבעיה אצלי.
 
לפני פסח פינקתי את עצמי בדיסק (החדש אז) של שולי רנד, בציפייה לעוד אכזבה. שמחה של אמת עטפה אותי כשגיליתי שטעיתי. הדיסק המשובח הזה, העשוי כולו אבנים טובות (אתה שומע?!), "נענע לי את הלב… שזה זמן מה לא החסיר פעימה". אז למה אצלו זה עובד ואצל אחרים לא?
 
יש בו בדיסק של רנד תערובת משובחת של אותנטיות ופשטות המעוצבות בדיוק רב. לא מדובר בעוד איש בעל זקן שצועק פסוקים מאחורי פסנתר או גיטרה. רנד מדבר מתוך הלב, בשפה אמינה ואישית המעוצבת היטב מבחינה שירית-פזמונאית. התחכום הטקסטואלי המוקפד לבוש כולו זרימה פשטנית שעושה רושם עז של דברים היוצאים מן הלב, והתוצאה היא בהתאם. ההישגים האמנותיים של רנד, הן ברמת המילים המקוריות הן ברמת המוסיקה, עטופים כולם גלימת חן ופשטות. גלימה המאפיינת את המשובחים שבווירטואוזים, אלו המצליחים לשכנע את קהלם שהתעלולים המסובכים ביותר באים להם בקלות ובטבעיות.
 
באיטלקית קוראים לזה sprezatura – השנינות השופעת שנוטפת מן הלשון כמו דבש מכפית, כאילו בלי מאמץ או חשיבה. זה עובד וזה משכנע. דווקא בגלל הילת הפשטות, חוסר היומרה, ויותר מכול, הכנות – כנות הכוללת גם מימד מסוים של הומור עצמי. מבחינת סגנון מוסיקלי, הוא אינו מגביל עצמו ואינו מתאמץ להיכנס לנישה כזאת או אחרת, אלא זורם עם המוסיקה שעושה לו טוב, ומתאים כל לחן ועיבוד לאופי ולמסר שבטקסט. מפתיע לגלות שדווקא רנד, המוכר כשחקן ולא כזמר ובוודאי לא כמלחין ומשורר, מפליא לעשות כמלחין של מוסיקה פופולרית. הוא יודע להשתמש ברוק ובפופ כרוק ופופ ולא כגימיק. הוא אינו מנסה להתחנף לאיש. הוא שוחה בשפה הזו, וזו שפה טבעית לו.
 
השירים שבדיסק מגוונים ונוגעים במקומות שונים בנפש. מאז ההיכרות הראשונית שלי עם האלבום ועד היום אף פיתחתי שיטת אבחון-חברתי שהולך ככה: "אמור לי לאילו שירים הכי התחברת בדיסק של שולי ואומַר לך כמה תובנות על עצמך". באופן אישי אני הכי מחבבת את השיר שפותח את האלבום, לצד השירים "ערפל", ו"מוחין דקטנות". גם לשיר "אבנים טובות" שמור אצלי מקום של כבוד, בעיקר בגלל התובנה ש"זה (= המאבק הפנימי) לא צחוק. זאת מלחמה על החיים", והדקויות של העיבוד המוסיקלי שממחישים כל כך את המסר הכוחני. ואם תרצו ניתן ללמוד מההעדפות הללו משהו על הרצון העז שלי ללמוד לשמוח בכול ולמרות הכול. ויש הרבה מה ללמוד מרנד בעניין, המסרים שלו מורכבים אך מוגשים בפשטות ובקלילות קולחת, ועצם ההאזנה לדיסק כבר יכולה לעשות הרבה טוב והרבה שמח.
 
במוסיקה הפופולרית של היום כולם פתאום רוצים להיות יהודים. החזרה המוסיקלית למקורות היא דבר יפה וראוי בעיניי, אך לא כל חזרה כזאת (בין אם מדובר בעיבוד לחן מסורתי ובין אם מדובר בלחן מקורי) מצדיקה את הכותרת מוסיקה יהודית מתחדשת. בזמנו עשו זאת חברי אנסמבל 'האומן ח"י' בהדרכת פרופ' אנדרֶה היידו. העשייה המשובחת שלהם ('קולמוס הנפש' ו'מגדל הפורח באוויר') לא פרצה למיינסטרים, ולזכותה ייאמר שהיא באמת לא שייכת לשם. בין היוצרים המגיעים לקהל הרחב, הלא אליטיסטי, שולי רנד הוא הראשון זה הרבה זמן שראוי בעיניי לכינוי חידוש או התחדשות. מה שהוא עשה למוסיקה היהודית בדיסק אחד שווה הרבה יותר מהרבה מאוד דיסקים אחרים שנמכרים באותם מדפים.
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שמרית  ביום אוקטובר 3, 2008 בשעה 7:07 am

    לא תתאכזבי

  • טרי אטיאס  ביום אוקטובר 12, 2008 בשעה 12:20 am

    הדיסק ממש יפה , היום קניתי אותו לראשונה , ואני לא מפסיקה לשמוע אותו ממליצה בחום לכולם לרוץ לקנות ולשמוע , אני אישית התחברתי לכל השירים למעט סגולה, מה זה אומר עליי אני לא יודעת אבל אשמח לתגובתה של אמירה ארלך.
    במילה אחת , מומלץ!!!

  • קוקו  ביום דצמבר 25, 2008 בשעה 3:19 pm

    תתחילי לשמועע שירים יפים ואז לחוות דעתיך
    מי יודע להקציב יותר בשביל חתונה אברהם פריד או אלון דלוקו???

  • טרי אטיאס  ביום ספטמבר 11, 2009 בשעה 11:13 pm

    בדיעבד גם לסגולה אני מתחברת .. מצ"ב המילים לשיר סגולה , התחברתי בעיקר למילים – שבעיניי הם עם המון עוצמה .

    שולי רנד

    מילים: שולי רנד
    לחן: שולי רנד

    תראו איך שהיא מנגנת
    כמו לא מרגישה את הסכין בגב
    אגב היא תמיד נאמנה לו
    בגלגול הזה ובגלגול שלפניו

    הרבה מלכים לטשו בה עין
    היא לא אחת שמפירה בריתות
    כרותות לה שפתיים
    שיבשו מרוב תחינות וטענות

    סגולה סגולה
    את לא יכולה להיות כמו כל הבנות
    מה את מחפשת ברחובות
    כל כבודך בת מלך שכמותך הוא פנימה
    הואילי להפנימה
    סגולה סגולה
    יפה כמו שאת לא צריכה להשתנות
    באחת מעיניך ליבבתיני
    כל יופייך מיוחסת שכמותך הוא פנימה
    כך מימים ימימה.

    את לא צעירה את יודעת
    אל פיתחך כבר מתדפק הסתיו
    אגב ידו תמיד פשוטה
    רק תצפצפי ושוב את לפניו

    זה לא לחינם שאת סובלת
    לא
    לעולם הכל יהיה סביבך שחור
    כינור של המלך
    ינגן ואת שוב תטבלי באור

    סגולה סגולה
    את לא יכולה להיות כמו כל הבנות
    מה את מחפשת ברחובות
    כל כבודך בת מלך שכמותך הוא פנימה
    הואילי להפנימה
    סגולה סגולה
    יפה כמו שאת לא צריכה להשתנות
    באחת מעיניך ליבבתיני
    כל יופייך מיוחסת שכמותך הוא פנימה
    כך מימים ימימה.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: